טוראי יוסף לחנה ז"ל

קורות חיים

טוראי יוסף לחנה, בן ניסים ואסתר, נולד בשנת 1921 בעיירה ארטה ביוון, הצעיר בילדים, אח לגרשון וזימבולה.

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בארטה כ-375 יהודים. יוון נכבשה על ידי הגרמנים במאי 1941 לאחר התקפה אווירית כבדה, וחולקה לשלושה אזורי כיבוש - האיטלקי, הגרמני והבולגרי. השמדת יהודי יוון נעשתה במספר שלבים: במארס 1943 היה הגירוש מתרקיה וממקדוניה ובמקביל הגירוש מסלוניקי והסביבה. בעקבות כניעת איטליה ובהמשך גם בולגריה והשתלטות הגרמנים על יוון כולה, הובלו היהודים משאר חלקי יוון, במהלך שנת 1944, למחנות ההשמדה אושוויץ וברגן בלזן.

ב-23 במרץ 1944 אספו הנאצים 347 מיהודי ארטה ויחד עם יהודים מעיירות סמוכות הועלו על קרונות בדרך למחנות ההשמדה. 28 יהודים הצליחו לברוח ולהסתתר בהרים, 317 ניספו.

עוד טרם מלחמת העולם השנייה נפטרו הוריו של יוסף ושני אחיו עזבו את יוון לצרפת. עם כיבושה של יוון על ידי הגרמנים, הצטרף יוסף לשורות הפרטיזני, איתם נלחם עד סוף המלחמה.

פרופ' מיכאל מצא בספרו: "The illusion of safary" מספר, כי אמו, תושבת ארטה וחברתה של אסתר, אמו של יוסף, פגשה את יוסף כחייל במחתרת השומר על הגשר באזור אגריניון כ-100 ק"מ דרומית לארטה וסיפרה לו כי הנאצים חיסלו את כל העיירה.

בתום המלחמה הגיע יוסף, ככל הנראה, למחנה עקורים בפאטרס ולאחר מכן להכשרה באזור אתונה. משם עלה לארץ ככל הנראה, באוניית המעפילים "ברל כצנלסון" (דמיטריוס).

האונייה, שאורגנה על ידי המוסד לעלייה ב' של "ההגנה", הפליגה מנמל לווריון ב-17 בנובמבר 1945 כשעל סיפונה 211 מעפילים - 204 יהודים מיוון, 131 מהם יוצאי מחנות ריכוז, 71 פרטיזני, תשעה שבויי מלחמה לשעבר, 15 נערים במסגרת עליית הנוער, שניים מרומניה, אחד מהונגריה, שלושה מפולין ואחד מיגוסלביה.

יומיים הייתה נתונה הספינה בתוך סערה. הספינה התקרבה לחוף ב-22 בנובמבר 1945. בשעה 21:30 החלו להוריד את המעפילים בנקודה שבין סידני עלי (הרצליה) לשפיים, באמצעות ארבע סירות שהגיעו מבסיס הפלי"ם. בשעה 22:00 הגיעה משחתת בריטית לקרבת מקום והורידה סירה גדולה ובה עשרה חיילים מזויינים. עד שהגיעו הבריטים לאוניה הספיקו רוב המעפילים, ובהם יוסף, להגיע לחוף ונטמעו מיד ביישובי הסביבה. שתיים מסירות ההורדה נתפסו ובהם 11 מעפילים שנעצרו ונכלאו בעתלית ו-12 אנשי צוות שהושמו בכלא לטרון לחצי שנה.

בתום שבועיים פוזרה קבוצת היוונים בין קיבוצים בעמק בית שאן, שם עבדו בגן הירק ובדגה. יוסף נשלח, על פי רשימות מחלקת העלייה, לקיבוץ מסילות.

במהלך שנת 1946 עבר יוסף לגור ברח' ברק 15 בקרית מוצקין בדירה שכורה כשהוא עובד בעבודות יזומות בתחום הבנייה והסבלות, בעיקר. חברו מאותה תקופה, אליהו כהן, מספר שהיה בעל חוש הומור ובין החברים נקרא בכינוי פדלאקיס.

ב-1 בפברואר 1948, תקופת מלחמת העצמאות, התגייס יוסף לצבא ושירת בחטיבת "כרמלי" שפעלה באזור חיפה ועמק זבולון. יוסף היה חלק מגדוד 21 שגרעינו בני נשר - יגור, נהיה והקריות שמצפון לחיפה. פעילותו העיקרית של הגדוד היתה אבטחת התחבורה בגזרת מפרץ חיפה והגליל המערבי, פעולת גמול בבלד א-שייח' (נשר), שיירת יחיעם, מבצע בן עמי, קרבות רמת יוחנן, מבצע דקל והדיפת הצבא העירקי ליד ג'נין.

ב-26 במרץ נפצע יוסף ואושפז למשך כחודש בבי"ח כרמל שבחיפה. עם החלמתו ביקשו חבריו להניא אותו מלחזור ליחידה בתואנה שעדיין לא הבריא, אולם הוא התעקש לחזור ולהילחם לצד חבריו הלוחמים.

הקרב לשחרור ג'נין היה אחד הקרבות הקשים והמרים ומרובי החללים במלחמת השחרור. הרצון למשוך כוחות ירדנים צפונה ובכך לשחרר את הלחץ על ירושלים והמרכז, חבר לצורך להפחית את הסכנה המאיימת על עמק יזרעאל ולשאיפה לפתוח את הדרך אל גב ההר. שלושה גורמים אלו הביאו לפתיחת המערכה לשחרור ג'נין.

אור לכ"ה באייר תש"ח (2.6.1948) יצאה חטיבת "כרמלי", שכללה את הגדודים 21 ו-22, לכבוש גבעות שולטות ממזרח ומערב העיר. בבוקר החלו ערביי הכפרים הסמוכים וכוחות האויב שהתרכזו בבניין המשטרה, לתקוף את כוחות "כרמלי". כאשר היה נדמה ששככה ההתקפה, הגיע לכיוון ג'נין גדוד עיראקי שחנה בשכם ושמע מפליטי ג'נין על ניסיון הכיבוש הישראלי. הגדוד העיראקי החל להפגיז ולתקוף את גדוד 21. כוחות העתודה נכנסו לעיר על מנת להפחית את הלחץ מגדוד 21 ומצאו עיר נטושה שתושביה נמלטו עוד בטרם החלו הקרבות. לאחר יום של לחימה, ביום 3.6.1948, נסוג גדוד 21 תחת הלחץ העיראקי ולעת ערב התקבלה פקודת נסיגה כללית תוך כדי שהם מותירים אחריהם 45 הרוגים ופצועים. בקרב זה נפצע קשה גם יוסף לחנה ונותר במקום.

ביום כ' באב תש"י (3.8.1950) לאחר כשנתיים בהם היו חיילי הקרב נעדרים, הוחזרו עצמותיהם לארץ בידי הרב הראשי לצה"ל, דאז, שלמה גורן וצוות הרבנות הצבאית. 45 חללי הקרב, בהם יוסף לחנה, הובאו למנוחת-עולמים בקבר אחים בהר-הרצל ובחיפה. מצבתו של יוסף לחנה מונחת בקבר האחים, בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו אח גרשון ואחות זימבולה בצרפת.

(תמונתו מתוך פרויקט "לתת פנים לנופלים")