מוריה רביב ז"ל

קורות חיים

מוריה, בתם של שמחה ומאיר רביב, נולדה בט' בתשרי תשס"א (08.10.2000) בקריית מוצקין. אחות בכורה לרועי ושירה.

כן הייתה לה אחות למחצה גדולה ממנה, הילה.

גדלה והתחנכה בקריית מוצקין. ילדה יפת תואר עם עיניים מהפנטות וחיוך שובה לב. למדה בחטיבת ביניים ע"ש יונתן נתניהו ובתיכון "אורט מוצקין". בבית הספר שבו למדה סיפרו על תלמידה טובה, שקטה וצנועה, שהייתה אהובה על בני כיתתה. מוריה הייתה מדריכת של"ח צעירה (מש"צית) והנחילה לחניכיה ערכים של אהבת הארץ ואהבת הזולת. התנדבה במכבי האש וקיבלה אות הצטיינות.

בת מסורה להוריה ואחות תומכת ואוהבת. המשפחה הייתה אצלה תמיד במקום הראשון והיה חשוב לה שכל בני המשפחה יהיו מאוחדים ואוהבים. היא טיפחה קשרים טובים עם אחֶיה והקפידה להשתתף בארוחות ובאירועים משפחתיים.

אחרי לימודיה התגייסה לצבא ושירתה כמדריכת רחפנים. במהלך שירותה פגשה יחידות רבות והכירה אנשים חדשים.

כשהשתחררה, עברה לגור באילת. היא עבדה, בילתה, הרגישה חופשיה וסיפרה כי זו התקופה הטובה בחייה.

לאחר שחסכה די כסף נסעה לטיול הגדול בדרום אמריקה. היא התחילה את הטיול עם חברות מאילת ולאחר חודש וחצי המשיכה לחקור לבד את היבשת. במהלך הטיול צברה חוויות, פגשה אנשים חדשים והשתתפה במסיבות. סיפר תומר: "לא אשכח לעולם את הרגע הראשון שפגשתי אותך. דרום אמריקה, בחוף של מונטניטה. החברות נוצרה ברגע".

כעבור חמישה חודשים חזרה לארץ, התחילה לעבוד ותכננה לעבור לגור בתל אביב.

חברה טובה ונאמנה הייתה, מלאת נתינה, שאפשר לסמוך עליה. מוריה הייתה מוקפת בחברים שפגשה בכל תחנות חייה ושהתחברו אליה הודות לליבה הרחב, מאור פניה ושמחת החיים שלה. כתבה מאי חברתה: "חברה מדהימה, מצחיקה, חייכנית. אהבה לחגוג, לטייל בארץ ובעולם לייצר חוויות ולבלות בכל רגע אפשרי... כל רגע איתה היה מלווה בצחוק עד שהבטן כואבת. מי שזכה להיות חבר שלה קיבל אהבה טהורה". חבריה כינו אותה בחיבה יויה, מוריול ומור. כתבה נוי: "תודה על עשר שנים של חברות, תקופות קרובות יותר וקרובות פחות, אבל תמיד תהיי הילדה עם העיניים הכי יפות, הכי יפה והכי מאירה שאני מכירה״.

אישה אופטימית ומלאת שמחת חיים עם חיוך גדול על הפנים וצחוק שאי אפשר להתעלם ממנו. ילדה של חופש שאהבה לטייל, לחגוג את החיים ולבלות. המשפט שלאורו הלכה היה "לחיות את החיים כאילו אין מחר". חובבת ים וטבע שנהנתה לרקוד, להאזין למוזיקה, לטייל בארץ ובחו"ל ולהכיר אנשים חדשים.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

מוריה נסעה באותו סוף שבוע עם חברים לפסטיבל המוזיקה "נובה" שנערך ליד קיבוץ רעים, כדי לחגוג את יום הולדתה שחל למחרת, ועם עוד כשלושת-אלפים מבלים רקדה ושמחה.

עם תחילת המתקפה היא ניסתה להימלט, אך נורתה למוות על ידי מחבלים שהגיעו לאזור המסיבה. היא הוגדרה נעדרת, עד שכעבור כמה ימים קיבלה משפחתה את הבשורה הקשה שנרצחה.

בפסטיבל המוזיקה נרצחו למעלה מ-380 מבלים, וכארבעים ממשתתפי המסיבה נחטפו לרצועת עזה.

מוריה רביב נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" סמוך לקיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת 23. הובאה למנוחות בבית העלמין בתל רגב. הותירה אחריה הורים, אח ושתי אחיות.

על מצבתה כתבו אוהביה: "כל יום שעובר לא חוזר. נזכור אותך לעד".

שמחה (סימה) אימה כתבה: "מוריה הייתה ילדה מיוחדת במינה, תמיד מוקפת בחברות, מלאת שמחה... קיבלתי אותה מתנה עד גיל 23... היא הייתה מלכה, רצתה לרקוד וליהנות".

כתבה אור: "אהובת ליבי, הילדה עם העיניים הכי יפות שהכרתי. תודה על הזכות להכיר אותך. מתגעגעת אלייך עד שכואב בכל הגוף. לנצח אזכור אותך. נוחי על משכבך בשלום, מלאכית שלי, אוהבת אותך".

כתב שילה: "מוריה, כמה שאת חסרה לי בלב, את לא מבינה בכלל כמה... מתגעגע לצחוק, לחיוך וללב הגדול שלך. אוהב אותך לנצח, ילדה יפה".

רון חברתה כתבה: "מוריה שלי עם החיוך הכי יפה בעולם! תודה על הזכות לחלוק איתך חוויה מטורפת. זכיתי להכיר אותך. אוהבת אותך ומתגעגעת עד אינסוף".