טוראי תמר באומגרט ז"ל

קורות חיים

נולדה ביבניאל בג' בכסלו תרפ"ט (16 בנובמבר 1928), להוריה רות ושמואל. עברה עם הוריה למקומות מגורים שונים עד שהשתקעו בקרית ביאליק. למדה בבית הספר התיכון "חוגים" ואחר כך בבית הספר התיכון המקצועי לבנות בחיפה.

חברת תנועת הצופים, חוננה בכשרונות ספרותיים והניחה אחריה כתובים רבים שחלק קטן מהם ראה אור ב"גווילי אש" ובכתבי עת לספרות ולאמנות ובספר המתאר את קורותיה של חטיבת "יפתח": "אחוזת הסופה".

בגיל שמונה עשרה - שנת 1946 - יצאה להכשרה מגוייסת בפלמ"ח בעין גב, יחד עם קבוצת הצופים, שם עברה את האימונים המקובלים, אולם לא הסתפקה בכך ועם תום האימונים הקשים עבדה גם בגן הילדים בשל נטייתה הבולטת לפעולה חינוכית. הילדים דבקו בה לאהבה והממונה עליה מספרת כי היה בה מיזוג של תמימות, צניעות, רצינות ועומק.

נשאה את עיניה להמשך לימודיה אחר שחרורה ואף החלה להתענין בספרות מקצועית פדאגוגית. יחד עם זאת היתה בין הראשונות, שעמדה על חומרת השעה ועל ההיקף העצום של הקרבנות האישיים הנדרשים ובשל כך, מוכנה היתה, למלא כל תפקיד שהוטל עליה.

הלכה ברצון לכל מקום אליו נשלחה כולל חולתה ועין זיתים ואיש לא שמע מפיה תלונה כלשהי על המאמץ הגופני בו היה הדבר קשור.

תמר התנדבה לבוא לעזרת יגור לאחר "השבת השחורה" ב- 29.6.46 יחד עם קבוצת צופים ואף שהתה במקום זמן ניכר. משם עברה עם קבוצתה למעברות ומשם, לשם הכשרה, לעין גב. שם גוייסה לפלמ"ח ועברה אחר יסוד המדינה לשרת בצה"ל.

השתתפה במלחמת השיחרור במסגרת חטיבת 'יפתח' בגדוד השלישי. מילאה תפקידים שונים שהוטלו עליה בהר כנען, בצריפין ובקיבוץ דורות. בתקופת ההפוגה, העירה תמר, באחת ההזדמנויות: "יש לשמוח על כי מטרתנו הושגה ולו גם במחיר אבידות". באוגוסט 1948 עברה עם חטיבת יפתח של הפלמ"ח אל הנגב הנצור. גדודה, הגדוד השלישי התמקם בכפר הערבי הנטוש הויג' (ליד קיבוץ דורות). זו היתה תקופת המצור והמצוקה בנגב. בי' בתשרי 9.10.48, הופצץ הכפר הויג' על ידי חיל האוויר המצרי ובהפצצה זו נהרגה תמר באומגרט יחד עם שתי חברותיה - לילה יוסף ומרים אוסיה. ארונה הועבר מדורות להר הרצל ב-22 ביוני 1950 (ז' בתמוז תש"י).